1. זו לא קייב, זו תל אביב בתפארת הריסותיה, בבחינת ישן מפני חדש הרוס. בתי דירות ששמשו למגורים, הופכים ל"בנייני בוטיק", "פתרונות דיור" ו"נדל"ן יוקרתי".
צולם ברחוב אחד העם בתל אביב.
2. כמדי שנה באביב יתקיים גם השנה שוק הספר העברי . פעם הספיק לכך יום אחד. בימינו נדרש לאומה הישראלית צמאת הספר יריד המתמשך חודש.
על מקומה של הספרות ברוסיה תחת שלטון הסובייטי, מעיד הסיפור אודות הדיקטטור הקודם שהחזיק בה - סטאלין. ברבעון ניו קריטריון מופיעה אפיזודה מספר חדש של ג'ופרי רוברטס אודות האובססיה של הדיקטטור הסובייטי ויחסו לספרים וסופרים, והצבת בה הוחזקו יוצרי התרבות בתקופת שלטונו.
מתוארת פגישה שיזם הסופר מיכאיל שולוחוב שזכה לימים בפרס נובל לספרות על יצירתו "הדון השקט", לבין מקסים גורקי הסופר. שולוחוב זימן עצמו אל גורקי כדי לבקש מהאחרון שיסייע ויפעיל את קשריו המיוחדים בחצרו של הדיקטטור האדום ויעזור להוציא לאור את הכרך השלישי של האפוס הדון השקט שכתב.
מקסים גורקי מגדולי הספרות הרוסית, גלה מרוסיה לאחר ההפיכה הבולשביקית ב1917 כשהמגל החל לקצור באינטליגנציה הרוסית, וחזר מגלותו לרוסיה רק כשקיבל מסטאלין ערובות לביטחונו האישי והטבות חומריות מרחיקות לכת. להפתעתו של שולוחוב שהגיע לווילה של גורקי, כדי לבקש מהאחרון שישתדל עבורו לקבל היתר הצנזורה לפרסם את הכרך השלישי של הספר, נוכח כי סטאלין בכבודו ובעצמו הגיע לפגישה. לאחר ששמע הרודן, במה דברים אמורים, נתן לו, לשולוחוב, היתר לפרסום ספרו ובלבד שהוא שולוחוב יגמול לשלטון ויפרסם ספר המאדיר את שיטת השלטון הסובייטי בגרסתו של סטאלין. אוסיפ מנדלשטאם המשורר הרוסי העיר בציניות על צבת הברזל בה אחז סטאלין בתרבות הרוסית, כי רק בברית המועצות נותנים חשיבות כה גדולה למשוררים עד כדי כך שמוציאים אותם להורג בשל השירים שכתבו.
Stalin’s Library: A Dictator and His Books, by Geoffrey Roberts; Yale University Press, 272 pages, $30.
3. מבט לא רצוני אל מסך הטלוויזיה מגלה את פניו העלובות של בית הנבחרים הישראלי. האופוזיציה נהלה מאבק כביכול על גובה התשלום שיאפשר לימודים ליוצאי היחידות הקרביות בצה"ל . בימים הלא רחוקים כל כך ,תחת שלטונה, כדי להוציא שכר לימוד ותמיכה ללימודים, די היה להירשם כאברך, תלמיד חכם או טיפש ובלבד שתחבוש ספסל בישיבת, והכספים היו מועברים ללא מהומה.
אגדה עממית
Pecunia Non-Olet
[לכסף אין ריח]
היה בין ישרי הדרך בירושלים שאנו קוראים אותם חוזרים בתשובה, אחד שהיה שמו בישראל שני. משחבש את ספסל הישיבה נקרא שמו שרגא על שם רבי שרגא פייבל שראייר שהיה מגדולי הפוסקים בדורו ותלמיד תלמידו של רבי אברהם מבוטשאטש זצ"ל. והלך זה ששמו שני ונקרא עכשיו שרגא אצל מורו ורבו וביקש תשובה לשאלות שהכבידו על ליבו.
אמר לו "רבי ומורי האין איסור עלינו התמימים והנקיים ההולכים בדרך השם ליטול תרומות ומעשרות מן המלכות?"
ענה לו הרב: " כל כך למה ?"
השיב לו זה שנקרא שרגא ,זקן מעטר את פניו ומגבעת שחורה על פדחתו מסתירה כיפה שמוטה, חולצתו שהייתה לבנה וציציות פורצות, כך:
"שידוע כי המלכות אינה הולכת בדרכי השם וכל מעשיה בעושק ורע"
ענה לו רבי: "דינא דמלכותא דינא " רוצה לאמור דין המלכות יש לקבלו
אמר לו שרגא בדחילו ורחימו : "רבי יש נפקא מינה ממלכות עד מלכות"
ענה לו רבי : הכיצד?
השיבו שרגא: "שבעבר נגזרה מלכות על עם ישראל הייתה זו מלכות של גויים ערלים ורשעים וכיום מלכות היא של יהודים מזרע משה ואהרון שאין מוראה עלינו ולראיה כשרוצין אנו, רוגמים אנו את ניצביה ושוטריה באבנים."
ענה לו רבי בחיוך : "עדיין עומד דינא דמלכותא דינא שאף על פי שממשילים עצמם יהודים על המלכות אין הם ישראל הכשרים והנקיים ולא עומדת להם זכות אבות ודרכם כדרך כל מלכותא כך פסק לנו הריש דוכנא."
התקומם נקי הדרך וישר הלב שכול חזרתו בתשובה הייתה ללכת בדרכי השם ובצדק שנאמר " צדק צדק תרדוף" והקשה על רבו :
"רבי, על אחת כמה וכמה , שאסור לנו ליטול מקצבאות ונדבות המלכות שאם מלכות גוי עושק ומנצל ויורד לחיי נתיניו, לא כל שכן מלכות ישראל שאם מנצלת היא ועושקת אין לנו לקבל מידה דבר"
אמר לו רב בהיתממות : " הכיצד גזל ועושק"
אמר לו תמים הדרך : "שהרי מן המפורסמות היא שמלכות זדון זו שמצודתה פרושה על כל ארץ ישראל מטילה מיסיה על עניים וחלשים ונתנה מונופולין אף לטייקונין לעשוק את עם הארץ " .
אמר לו רבי : "שרגא תלמידי אכן מתמימי הדרך אתה ,אמשיל לך משל שמא תבין ויסתתמו טענותיך "שהיה אספסינוס מטיל מס על משתנות בכל מלכותו אמר לו טיטוס
"המכסף זה תבנה היכלות ומזבחות לאלילינו ? נטל אספסינוס מטבע וקרבו אל אפו של טיטוס ושאלו מריח אתה דבר?"
השיבו טיטוס "איני מריח דבר"
אמר לו אספסינוס לאמור "לכסף אין ריח גם אם הוא מגיע ממס משתנות"
"Pecunia non olet atqui e lotio est"
יולי 2011
אבי גולדברג
יולי 2011