מאמרו של בני ציפר "תינוק נולד" מתמקד ברתיעתו ותיעובו של ציפר את ההמון, או האספסוף כדבריו, באשר הוא המון הניתן למניפולציה לכל נושא והפעם הלהיטות ופסטיבל הקיטש סביב הולדת הנסיך הקטן לבית המלוכה הבריטי.
ציפר אינו מבין איך יכול להיות ציבור כה גדול עיוור לאיוולת של קיום משפחה עשירה בעלת פריווילגיות, החיה על חשבון העם האנגלי, כל זאת אחר כל החינוך והתרבות וההיסטוריה של המאה העשרים, ולהיסחף "לטקסי קיטש".
אכן נהיית המוני אדם אחר ההתרחשויות בבית המלוכה הבריטי ספוגה בטעם צמר גפן מתוק, קיטש ורוד ונוסטלגיה, אבל האם אפשר לכנות את אותם מיליוני אדם אספסוף, המון? במובן שניתן למסה כזו למשל להמון העירוני הרומי? ההבחנה והתיוג של ציבור גדול, על בסיס אהדתו לטקסים קיטשיים של בית המלוכה אינם הופכים אותו בהכרח לקבוצה וולגרית, להמון הפריזאי העושה שפטים באצולה או להמון חובב הגלדיאטורים ברומא. גם מיליוני חובבי כדורגל באנגליה ישראל או ברזיל המריעים לכל גול ונושאים על כפיים את גיבורי המונדיאל אינם המון או אספסוף במובן ההיסטורי של המילה אלא מיליוני אנשים המוצאים פורקן והנאה מצפייה בספורט עממי.
אליזבת הראשונה מלכת אנגליה מתוך ויקיפדיה
החברה האנגלית עברה בהדרגה תהליך חברתי ,מחברת מעמדות לחברה רפובליקאית דמוקראטית. מערכות החינוך ,הבריאות ומתן האפשרויות לקידום בכל המקצועות יחד עם ירידת קרנה של האצולה הבריטית ועליית המעמד הבינוני ריבדו את המארג הבריטי עד שקשה לזהות בו את ה"אספסוף" אותו ציבור אומלל שחי במשכנות עוני של החברה התעשייתית ,של אוכלוסיה ענייה נגועה במחלות ובסבל והנכונה לצאת לרחובות להתנקם במעמד העשיר המחזיק בכל הטוב שבעולם.
יחסי "המון- שלטון" של האנגלים נושאים אופי שונה. העם האנגלי חובב תיאטרון מקדמת דנא וההצגה הטובה ביותר בממלכת האי היא בית המלוכה, הסצנות של דיאנה הרומנים של הנסיך צ'ארלס וחשיפת הישבן של הנסיך בווגאס, רכילויות וקנוניות משפחתיות משמשים כחומר בידורי ,הצגת ריאליטי הטובה בעולם.
בית המלוכה האנגלי הוא התיאטרון היקר בעולם המופיע בפני ההמון שמוכן לשלם כל סכום שנדרש ובלבד שההצגה תמשך. העם האנגלי אינו אספסוף ,וגורלה של המשפחה המלכותית נתון בידי הפרלמנט נציג העם שבוחר במודע להיטיב עימה על מנת שתשחק בפניו לאחר שנשללו ממנה כל הסמכויות השלטוניות כפי שנאמר "טוב הצחוק לבריאות העם".
אבי גולדברג יולי 2013