מוות בהרי האלפים

                            אבי גולדברג

ד"ר אוסקר זהרוני הסיר את משקפי הקריאה ועצם את עיניו . אני מתייגע במהירות חשב והרהר בסיפור שזה עתה סיים לקרוא, "הצוואה הנעלמה" מאת אגתה כריסטי. הוא קרא בשקיקה סיפורי  בלשים בעודו מנסה לפענח את סופם כבר בראשית הקריאה דבר שפגם מהנאת הקריאה שפעם הפיק מכל סיפור . עתה משהסב את עיסוקו וראה  את עצמו חוקר פרשיות פשע חובב, היו הסיפורים מעין ספרי לימוד והדרכה. "מחר אסיים את הקריאה גם ב...."

 צלצול הטלפון קטע את חוט מחשבתו והקפיץ אותו מהכורסא. אהיל המנורה שירטט  צל סגלגל על שטיח ישן . בטרם התעשת צלצל הטלפון שוב . 'לעזאזל עם הטלפון," אמר בקול רם. הוא לא גידף בגסות מעולם.

" ערב טוב כאן ד"ר אוסקר זהרוני מי על הקו?"

"אוסקר" אמר קול נשי צרוד מעישון, "מה הרשמיות הזו "  הוא זיהה מיד את קולה של בלה, מזכירת ועד הגמלאים האקדמיים בארגון המורים הארצי.

"כן בלה יקירתי מה מוכרים עכשיו בהנחה? סירים עמידים לכולסטרול או סט כוסות מזכוכית עמידה  גם לעקבי חתנים ? "  

"אוסקר, ההומור המגיארי  שלך לא נעלם"

"וינאי לא הונגרי"

"כן? מצד מוצרט או מצד שטראוס הבן?"

הם צחקו. ואז הרצין קולה של בלה והיא  הקריאה לו את החלטת ועד הגמלאים על בחירתם בו למשלחת שתצא לכנס של איחוד אנשי חינוך שייערך בדבוס שוויץ.

"מה את סחה, איזו הפתעה נעימה להעביר מספר ימי קיץ בהרי האלפים, תודי לחברי הועד  בשמי"

"אוסקר, אתה יוצא מחרתיים. נבחרת מכיוון  שד"ר שמחה מוזס  שנבחר נפטר אמש. אתה תמלא את מקומו, תקבל  מייל מפורט. אגב אני מניחה שיש ברשותך דרכון בר תוקף"

הם סיימו את  השיחה ואוסקר חייך. מוזס מת זהרוני טס, מלמל לעצמו וזכר את המחלוקות המרות לפני שנים בינו לד"ר מוזס שמעמדו היה רם משלו במשרד החינוך האם יש ללמד בבתי הספר את פאוסט של גתה או שיש להמשיך בהתנכרות ליצירות מופת גרמניות.

הרהורים אלו עלו במוחו כאשר האוטובוס האדום עצר   בעיירה אלטדורף בה התגורר וילהלם טל על פי המסורת המקומית, וקבוצת צעירים ירדה ממנו. כעבור שעה עצר שוב  בפונדק דרכים מוונפיק שם ירדו תיירים שפניהם מועדים להיידידורף בו שכן ביתו של סבה חמור הסבר  של היידי בת ההרים.

כשלגם מקפה מוונפיק החזק הצטרפה אליו אחת מנוסעות האוטובוס ולמעשה הייתה זו אישה בה הבחין כבר בעת הטיסה מישראל.

"ד"ר זהרוני? אוכל להצטרף לשולחנך?"

אוסקר החווה בידו ושמח להיחלץ מהשקט שנגזר עליו.

" אני סמדר בירנשטוק. אנטומולוגית, חוקרת פרפרים בת קיבוץ "מעלה ימים". אני יודעת מי אתה ועל עיסוקך מאז פרשת ממשרד החינוך בפתרון תעלומות פשע שיד המשטרה קצרה מלפענח."

"נעים להכיר, אני מניח שאת ממשיכה בנסיעה לדבוס "

"ארד לפני כן בעיירה קלוסטרס הסמוכה . הנה מספר הטלפון שלי, אני זקוקה לך ואשמח אם במהלך שהותך בדבוס תוכל לפגוש אותי, לא ארחיב עתה יותר, כשנפגש אמסור לך את הידוע לי על פטירתה הפתאומי של אמי בתאונה לפני ימים ספורים, וכן יש ביכולתי לשלם לך עבור טרחתך "

נהג האוטובוס סימן למעט הנוסעים שנותרו בפונדק  לחזור לאוטובוס .

האוטובוס חלף בעמק הלנקווארט שבמרכזו שצפו מי הנחל. הדרך התפתלה בין צוקים אפורים מאיימים . בעיירה קלוסטרס נפרדה ממנו סמדר.

  נוף קסום, דרך עטורת עצים וגאיות מוריקים ניבטה מחלונות האוטובוס, עד הגיעם לעיירה.

קבלת הפנים במלון "הפסגה" הייתה לבבית, הוא הגיע במועד למסיבת הקוקטיל שפתחה את הכנס ולאחריה ארוחת ערב חגיגית. למחרת יתפצלו המשתתפים לקבוצות דיונים .

 "שלום אוסקר" יד כבדה הונחה על  כתפו, היה זה חברו מתקופת העבודה על הדוקטורט – ״גלגמש״ - היום בר סמכא מהולל לתרבות אשורית, שפרש מהאקדמיה ונע בין כנסים בבתי מלון למסעות שיט עלי פיורדים. הם התחבקו בלבביות.

ד"ר זהרוני הגיע לחדרו בשעת ערב מאוחרת ולפני שפרש לשינה שכה היה זקוק לה התקשר לסמדר בירנשטוק ממנה נפרד שעות לפני כן. אם היה משהו שסקרן אותו יותר מקבוצת עבודה שתדון בהנגשת הקלוולה הפינית בבתי ספר תיכוניים בהודו, או מביקור בסנטוריום "הר הקסמים" שעמד שומם לא הרחק מבית המלון,  הוא פטירה פתאומית ומסתורית של אישה בהרי האלפים. נופה הפסטוראלי של שוויץ לא הטעה אותו, המפלצת של פרנקנשטיין נולדה על גדות אגם ז'נבה ושרלוק הולמס סיים את חייו במפלי הריין. הרוגע הטבול בירוק עז והוד קדומים היה רק מסך המסתיר זוועות.

"ערב טוב סמדר ואני מצטער על השעה המאוחרת, נוכל להיפגש מחר בשעות הבוקר"

"מצוין, אמתין לך בתחנת הרכבת הקטנה בקלוסטרס. "

הם נפגשו על הרציף הנקי ועלו ברכבת הכבלים מדריסה אל הרכס הגבוה  והרחיקו בצעידה על שביל המוליך אל מעיין קטן, נסתר בצמחייה עבותה בו נמצאה אימה של סמדר לפני שבוע ללא רוח חיים.

אמי הייתה זואולוגית ,ועסקה כל חייה בניטור וחקר פרפרים. היא הייתה ילדה קטנה במלחמת העולם השנייה הוריה הבריחו אותה מצרפת לשוויץ ואת ילדותה וחייה המוקדמים חיה  לא הרחק מאגם ז'נבה. את האוניברסיטה סיימה בהצטיינות ואיתרע מזלה, כשעסקה בעבודת שטח בשדות שמעל העיירה מונטריי, לפגוש את הסופר המפורסם ולדימיר נבוקוב מתרוצץ בכבדות ובידיו רשת ציד פרפרים. זה היה בשנת 1961 או 1962 , נבוקוב היה בשיא פרסומו, ספרו לוליטה היה לרב מכר שהעשיר אותו והוא ניצל את ההזדמנות ופרש לעיירה על שפת האגם השוויצרי , הרחק מחייו הקודמים באמריקה.

המפגש ביניהם הוביל למפגשי שדה נוספים ולגילוי זן פרפרים נדיר. עבור אמי היה זה נושא מרתק לעבודת הדוקטורט אותה כתבה ועבור נבוקוב גילוי נוסף של מי שכבר היה סמכות עולמית בכל הקשור לפרפרים. מרגע זה והלאה השתבשו היחסים ביניהם. ורה אשתו הנאמנה של הסופר ניסתה לנכס את הגילוי והמחקר לבעלה ואמי רצתה לשמור את המחקר כמפתח לקריירה העתידית שלה, פריצת דרך במדע של משוגעים לדבר. היחסים התקררו והשניים התרחקו זה מזו. אמי עברה לגור בקלוסטרס  כמורה למדעים וחיה חיים צנועים עד שפגשה את אלפרד, תעשיין מכונות חקלאיות מזדקן שנשא אותה לאישה ואני נולדתי  כאן. לאחר מכן כילדה  בטרם פטירתו של אבי שלקה בליבו, עברתי לישראל לקיבוץ ואמי נותרה לגור בעיירה בביתו המרווח וחיה חיי נוחות.

הייתי מגיעה לכאן מידי קיץ למספר שבועות אך תמיד שמחתי לשוב לארץ. אמי המשיכה בעיסוקיה בחקר פרפרים וצמחי מרפא כשהיא עולה מידי יום, עד לעונת השלגים, אל הרכס הזה בחיפוש אחר  זנים של צמחים אלפיניים שהסתתרו בין הסלעים.

לפני מספר ימים התבשרתי שהיא מעדה ונהרגה מחבטה שספגה בראשה בערוץ נחל. המשטרה העניקה לי תעודת פטירה:  “מוות שנגרם בתאונה" כתב חוקר מקרי המוות של המחוז .

עד שהגענו אל המעיין שמימיו שוצפים המקום בו נחבלה האם ומתה, כבר הכרתי את הפרטים שהיו בידי סמדר. לכאורה נראה היה שלא היה כלל מקום להתערבותי אלמלי מה שאמרה סמדר לאחר שתיקה ארוכה

" אני חושבת שזה קשור לאלפרד אבי, תעשיין המכונות החקלאיות לשעבר שמפעלו היה באזור התעשייה הקטן בעיירה התמימה למראה, כמעט שכוחת אל  שכנסייה עתיקה במרכזה. במגירת השידה של אמי מצאתי התכתבות ענפה באשר לתמלוגים שהגיעו  מחברות שוויצריות עלומות שרכשו ציוד וידע מהמפעל, ושלמו לה הון עתק."  

הפסגות באופק הבהיקו בצחותן כקצפת עלי עוגות שוקולד ענקיות לצלילי פעמונים הכרוכים לצווארי פרות עצלות הרובצות באחו .

"בואי נשוב לעיירה אל בית אימך. אם לא מדובר בתאונה, הרי הפתרון יכול שיימצא במסמכים אותם אצרה אימך. אני קורא גרמנית ללא קושי ואם יש קצה חוט נראה לי שאימך המנוחה אחזה בו ומישהו רצה לנתקו, הוא יהיה שם.

אין סיבה לכך שרוצח יגיע לפסגות  ההרים היפים האלה כדי לביים את מותה של חוקרת פרפרים "

"אגב, מי הוא עורך הדין של אימך? "

" הא זה "דוד" סטפנו מונקו מז'נבה, אציל נפש צאצא ליהודי דרום איטליה שהקיסר קרל הגדול הזמין לממלכתו, הוא כבר בשנות השמונים של חייו אבל ממשיך לנהל משרד שעסקיו חובקי עולם"

למחרת בשעה תשע הגיעה רכבת הבוקר המהירה לרציף הרכבת בז'נבה. נהג מכונית השרד של משרד עורכי הדין מונקו ושות' המתין להם. עשר דקות לאחר מכן הם התקבלו בחמימות על ידי סטפנו מונקו שנראה כעורך דין  הדור בחליפה כהה ששעון ושרשרת נחים בכיס חזייתו, מראה מיושן מסרטי היצ'קוק.

סמדר וד"ר זהרוני התכבדו בארוחת בוקר במשרדו,

 "הנחתי  שסמדר לא תקבל את מות אימה ללא חקירה ובירור, אבל עכשיו נאכל"

ד"ד זהרוני היה זקוק לאתנחתא. כל יום האתמול חיטט במסמכים ורק לעת ערב חזר למלון בדבוס כדי לשאת דברים  בפני באי הכנס, מילא את חובתו לארגון המורים ששלח אותו לייצגו  בכבוד, אך בכך לא הסתיים הערב עבורו. הוא הזמין מונית וביקש שתסיע אותו לקלוסטרס. "הבא אותי לתחנת הרכבל וחזור בעוד חצי שעה לאסוף אותי" הורה לנהג המונית הנדהם. עוד במהלך הסיור במקום עם סמדר סר לחדר השירותים המרווח שבתחנת הרכבל והשאיר את יציאת החירום פתוחה כשנעץ במנעול את הכרטיס לרכבל שרכשו קודם לכן.

כשהגיע לעת ליל אל התחנה נכנס אליה בקלות והדרך למשרד מפעיל הרכבל הייתה קצרה. המחשב ומצלמות ההרים פעלו גם בלילה, הוא העביר במיומנות את תאריך סרטי הצילום  לבוקר בו מתה אמה של סמדר. הוא זיהה את הגברת הזקנה מגיעה לרכבל מנופפת בידה למפעיל המוכר לה, נכנסת לקרון העולה.    

מיד לאחר מכן מתגלה דמותו של גבר מוצק בגיל העמידה בעל חזות ספורטיבית שראשו מגולח, נכנס לקרון העולה אל פסגת ההר. כעבור שעה אפשר היה לזהות את הגבר יוצא מקרון רכבל שירד מההר ונעלם מיד מהמסך.

"ובכן סמדר, עם כל הצער על מות אימך הפכת ליורשת עשירה מאוד ואם תרצי לתת לי הנחיות כיצד לנהל את עיזבונה אשמח להמשיך ולנהל את הון המשפחה" אמר הנוטריון כסוף השיער.

סמדר הביטה בו והשיבה

״ השאלה היא כיצד ממפעל קטן המייצר מכונות חקלאיות, התקבלו אצל אמי תמלוגים בסך מיליוני פרנקים?"

 "את יודעת שאנחנו הנוטריונים  בשוויץ איננו חטטנים וחקרנים. יתרה מכך מוטלת עלינו חובת סודיות כמו זו שמוטלת על הבנקים בכל הנוגע לאזרחי שוויץ. כך שלא אוכל להשיב על שאלתך גם אם הייתי יודע משהו"

כאן נטל ד"ר זהרוני את מושכות השיחה:

"לצערי ד"ר מונקו, כמו הבנקים גם אתם הנוטריונים מנצלים את מסך החשאיות כדי לשרת לקוחות שהאינטרסים שלהם מתנגשים ללא הנד עפעף"

"אשמה חמורה ידידי מישראל, אתה מטיל בציבור שומרי החוק ובי"

"ד"ר מונקו, מיד כשהחלתי בברור נסיבות המוות  עלה חשדי כי לא מדובר במותה של חוקרת פרפרים אלא של גברת שירשה  מפעל הנדסי שאינו מתמקד בציוד חקלאי וכי תחת הכיסוי של ייצור ציוד חקלאי ייצר המפעל של אלפרד המנוח  צנטרפוגות לכורים גרעיניים שצצו לאחר מכן כפטריות באיראן ובעירק ובעוד מדינות שהמגע עימן מעורר בי חלחלה. חשבון הבנק של המנוחה  בציריך מלא עד גדותיו בכסף שזרם אליו כתמלוגים מחברות אנונימיות, ששמותיהן חרוטים כאן בכניסה למשרדך על שלטי ברונזה מצוחצחים."

"אצטרך להפסיק את השיחה הזו ולבקשך לעזוב את משרדי מיד"

פניו של הנוטריון כסוף השיער סמקו ועיניו רשפו.

"מאוחר מדי מר מונקו, משטרת קלוסטרס כבר עודכנה הלילה על ידי על כך שגבר ספורטיבי עקב אחר המנוחה אל  פסגת ההר ביום ובעת בה מעדה לכאורה וראשה ניתך בחזקה בסלעים. והבוקר זיהיתי את הגבר הזה המופיע בסרט צילום בתחנת הרכבל  כנהגך החסון שהסיע אותנו לכאן "

זהרוני לגם מים והמשיך.

"הבנתי היא שלמנוחה נודע בשלב זה או אחר כי היא בעלים של מפעל המתקיים בעולם החשוך של הנדסה מדויקת ואנשים חסרי מצפון המסייעים מארצם היפה לארגונים ומדינות ליצר את נשק יום הדין, היא  נדהמה מעוצמת הגילוי אליו נחשפה, מחוסר מוסריותם של אנשי מדע בחברה שבבעלותה , המשרתים כוחות אפלים. היא בקשה ממך כנציג שלה להורות להנהלת המפעל לחדול מהייצור הזה לאלתר ולחזור לייצר משדדות וציוד חקלאי כמו בעבר שאם לא כן תחשוף היא את העניין ברבים "

הנוטריון מחה זיעה ממצחו, פיו נפער ונסגר חליפות

" מר זהרוני גם אם אתה צודק בהשערותיך הפרועות אין למשטרה סמכות לנבור בתיקי וביחסי נוטריון ולקוחות, ולכן כל הדרמה תתפוגג בתוך יומיים, ובכלל הייצור של צנטריפוגות אינו אסור, כפי שייצור כלי נשק בארצכם אינו אסור "

ברגע זה נכנס לחדר גבר במדי קצין משטרה, "נוטריון מונקו אתה צודק לחלוטין, לא נוכל לעצור אותך ולשפוט אותך כיועץ משפטי גם לא לעסק המייצר ציוד המנוצל למטרות שפלות, אבל אני עוצר אותך במעורבות ברצח, הנהג שלך דיטריך כבר הודה בפני לפני מספר דקות  שאתה הוא זה ששלח אותו לבצע את הרצח על מנת שלא ישתבשו עסקיך עם ארגונים ומדינות טרור, ובתמורה לחיסול שלמת לו סכום הגון, שאותו ממילא נחרים, אנא התלווה אלי"

ד"ר זהרוני נפרד מסמדר "אין הרבה אנשי מצפון כאמך, מותה לא היה לשווא"