סקירת הספר פרידה מפריז ד"ר משה גרנות באתר יקום תרבות 3 באוגוסט 2025
- אבי גולדברג
- 4 באוג׳
- זמן קריאה 5 דקות
על "פרידה מפריז" מאת אבי גולדברג (2021, 177 עמ').
שמו של הדובר ברומן זה אנו פוגשים רק בעמ' 125, וגם אז רק את שם המשפחה – אלמוג. הדובר פורש את קורות חייו מגיל 16 ועד שנות החמישים לחייו, וכל זה עבור מפגש של מסיימי גימנסיה, אשר מפאת הגיל המתקדם של המשתתפים יתקיים בזום, ולא במפגש פיזי, כמו שאירע עשר שנים קודם. זירות ההתרחשות מתפרשות מתל-אביב ואילת, לפריז, ברלין, וינה, ואתרים נוספים בגרמניה ונמיביה. "היומן" מתחיל כשהדובר נמצא בברלין, לאחר תאונה קשה שעבר, תאונה המוזכרת גם בהמשך, אבל מתבהר טיבה רק לקראת סוף הרומן – מסתבר שבנעוריו הוא הוזמן למסיבה שהתקיימה ברחוב המאספים בתל-אביב, מסיבה מחתרתית, שבין הדוברים בה חברי "מצפן", בעלי השקפת עולם המשווה את הציונות לאימפריאליזם העושק את העם הפלסטיני, מאואיסטים, וכד'. שם הוא פוגש נערה יפה בשם רותי, עמה הוא מתעלס (אגב, לא כאן, ולא בהמשך, אין תיאור ההתעלסות, וזה חורג מהמקובל היום בספרות). כשהוא יוצא מהמסיבה, מתחקרים אותו שני אנשי ביטחון, ומסתבר שהם עקבו אחרי כל באי המסיבה, כי בעל הדירה בה התקיימה המסיבה הוא מדען במכון הביולוגי בנס ציונה, שריגל למען ברית המועצות. רישום שמו של גיבורנו בידי אנשי הביטחון מנע את קידומו בצבא, ואת האפשרות להתקבל לקורס קצינים. עניין זה ירדוף אותו בהמשך, וכמסתבר, גם גרם לאותה תאונה, שאולי אירעה ביוזמת המוסד. שמו של המדען אינו מוזכר בספר, אבל בוודאי הכוונה לפרופ' מרקוס קלינברג, שריגל למען ברית המועצות, ונידון לעשרים שנות מאסר.
הגיבור שלנו, רק בן 16, מתאהב בנערה צרפתייה בשם אנני, שהגיעה לחוף אילת עם חבורה של "שוחרי שמש", חסידיו של גורו בולגרי החי בפרובנס שבצרפת, ושולח את חסידיו לאילת, עיר השמש. אנני איננה חסידה שוטה של גורו זה, אבל החליטה להצטרף אליהם. הגיבור שלנו ואנני מתעלסים על החוף, והיא מזמינה אותו לבוא אליה לפריז. בינתיים נרקמת אהבה (שנייה!) בין הגיבור שלנו עם רותי העשירה (אביה שר, אימה בעלת גלריה, הוריה רוב הזמן לא בבית). החברות ביניהם נמשכת גם בעת שירותו הצבאי, והיא הולכת ומתמוססת, כשממש לפני הנסיעה של גיבורנו לפריז אל אנני, המחכה לו שם, רותי מודיעה בבכי שהיא בהריון, אבל דורשת שלא יבוא אליה. גיבורנו נוסע בכל זאת, ורותי, מן הסתם ערכה הפלה. כשגיבורנו סיים את שירותו הצבאי, אנני מציעה לו לגמור להרוג ערבים ולבוא לאהוב אותה בפריז.
אנני גרה בדירה שירשה מסבתה, ומבהירה לו כי לגור בפריז, ובעיקר עם מאהבת כמוה, הוא בבחינת חלום של מיליונים. ברקע נודע על תאונת עבודה במעבדה בעיר ווהאן בסין, שעלולה להמיט על האנושות מגפה שלימים תיקרא בשם "מגפת הקורונה". כאן המקום להזכיר דמות יוצאת דופן ברומן – עלי הבדווי. אנו פוגשים בו על חוף אילת מכין קפה לעדת שוחרי השמש, ומספק להם חשיש. מסתבר שהוא בוגר האוניברסיטה האמריקאית בלבנון. מעדות מאוחרת נודע לקורא שהוא גויס לצה"ל כגשש, אך כשהשתחרר, חזר להיות אף אחד, בעיקר בשל היותו מוסלמי. הוא מצליח להגיע לאמירויות המפרץ, שם בשל השכלתו וידיעת השפות, הוא ממונה לעמדות מפתח בבנק, ומקבל משכורת ענק. הוא מארח אירוח מלכותי את הגיבור שלנו בווינה, ומציע לו לעבוד בשירות הנסיכות המפרצית כסוכן תרבות, המצלם ומתעד את הגנים הציבוריים והפארקים היפים ביותר באירופה, אותם הם מבקשים לחקות. עבודה זאת מזכה את הגיבור שלנו בחשבון בנק שמן בשווייץ, וזאת כדי להימנע מידיו הארוכות של מס ההכנסה הגרמני. בפגישה מפתיעה עם נוטריון פריזאי מסתבר לו שהמשימה שקיבל מעלי היא בעצם מסווה למשימה העיקרית – ריגול, שכן עלי גויס באיומים על ידי ישראל למשימות עלומות. הדמות של עלי מקבלת ממדים פנטסטיים, חורגים מההיגיון הריאליסטי, אבל צריך להודות שהעלילה רקומה בכישרון רב.
נתפנה עתה לשלוש האהבות של גיבורנו. את אנני פגש גיבורנו, כאמור, באילת, ולאחר שירותו הצבאי הוא מגיע אליה לפריז בדרך הים וברכבת, משתכן בדירתה, ולומד בהצעתה באוניברסיטה בתחום הדתות. היא מתקדמת במהירות בדרגות האקדמיות, ולימים משמשת כשופטת לעבודת הדוקטור שמגיש גיבורנו. היא קובעת שהעבודה איננה מגובה בדי ראיות, וממליצה לתקן ולהגיש שוב. אבל יחד עם זה, היא משתמשת בממצאים שבעבודתו לחיבור ספר שזכה לתהילת עולם המחקר. זה גורם לגיבורנו למפח נפש, והוא גולה מפריז לברלין. נושא העבודה: השפעת הנצרות הקתארית בדרום צרפת על המקובלים היהודים.
האהבה השנייה היא לרותי, העשירה, אותה הוא זונח כדי להתאחד שוב עם אנני, כמתואר למעלה. רותי נישאת לאבנר, ומגיעה פעמים רבות לפריז מבלי ליצור קשר עם גיבורנו. לימים, לאחר קריירה ולידת שני ילדים, היא מתקשרת אליו, מבלים יחד, ואף שוהה בדירתו לילה, כשלמחרת מוצאים את גופתה באי שבנהר הסיין, בו נמצא "מקדש האהבה". האם זאת התאבדות? מה גרם לכך? הרי אחרי ההתעלסות היא השאירה פתק: "תודה! רותי". זאת התעלומה של הרומן.
האהבה השלישית של גיבורנו היא לקתלין, מנהלת הדירות השכורות שבאחת מהן מתגורר גיבורנו. ביניהם נרקמת אהבה, עד שהיא עוברת לגור יחד עם שתי בנותיה בדירתו, דירה הממומנת על ידי המדינה המפרצית. גיבורנו משחד את מאורו בעלה (שהסתבך במעילה, וברח למולדתו, הרפובליקה הדומיניקנית) בעשרת אלפי יורו שיסכים לגירושין מאשתו, ויוותר על זכויותיו כלפי בנותיו הקטינות. גיבורנו זוכה לאושר, עד אשר קתלין מחליטה לפתוח מסעדה בברצלונה עם שף בשם חזוס. הוא עצמו מתעתד לקנות בית בברלין, לגור בו עם אהובתו קתלין ועם שתי בנותיה, בהן הוא מטפל בהיעדר אביהן. אלא שכשהוא נמצא אצל הנוטריון בפריז, קתלין מרוקנת את כל החשבון בבנק בשווייץ (היה לה ייפוי כוח לפי עצת מנהל הבנק).
ובכן, שלוש אהבות – שלושה מפחי נפש: אנני חסמה את התקדמותו האקדמית, וגנבה את ממצאיו; רותי מתאבדת בנהר; קתלין מרוקנת את חשבון הבנק, ונעלמת. כאן מביא המחבר מזור לשתי אהבות: אנני, שמתה מסרטן, משאירה צוואה שמתקנת בענק את העוול שעשתה לגיבורנו – לא אפרט, כדי לא למנוע הנאה מהקורא הפוטנציאלי; גם קתלין מסתברת כמי שבמעשיה הנראים כפליליים, למעשה מצילה את גיבורנו מאסון, ומבטיחה לו חיים נהדרים בנמיביה הנידחת – שוב לא אפרט מאותו הטעם.
אני מבקש לציין לשבחו של הסופר שהתיאורים שלו הם מעולים: הוא מתאר הווי של פארקים; הווי לאורך נהר הסיין; הווי של הנודדים על גדת הדנובה; הווי של המתרחש בבית חולים, בו מאושפז גיבורנו אחרי הספק התאונה ספק התנקשות מכוונת של המוסד. ברומן אנו מוצאים ידע אדיר בטופוגרפיה של תל-אביב, אילת, נאפולי, פריז, ברלין, וינה. הקורא מטייל יחד עם המחבר ומתענג על המראות.
וכן, לא פחות חשוב, הוא הרקע התרבותי שמאחורי האירועים, וזה בא לידי ביטוי באושיות התרבות והאישים ההיסטוריים המוזכרים ביצירה, וזאת לומר, לעולם לא בצורה מלאכותית. הרי מבחר של אישים המוזכרים ביצירה: ארנסט המינגוויי; אלן גינסבורג; ז'אן פול סארטר; ברטולד ברכט; הרמן הסה; וולט ויטמן; אינגמר ברגמן; שארל פרנסואה גונו; וולפגנג אמדאוס מוצרט; גוסטב מאהלר; דן עומר; ז'ילבר בקו; ז'אק דרידה; ליאון בלום; אדוארד סעיד; היינריך היינה; קארל מארקס; תיאודור הרצל; זאב ז'בוטינסקי; ז'ורז' סימנון; ז'ורז'-פייאר סרה (SEURAT); אלבר קאמי; מאקס ברוד; פרנץ קפקא; אלפרידה ילינק; תומאס ברנהרד; סטפן צווייג; יוזף רות; ארתור שניצלר; ריכרד שטראוס; זיגמונד פרויד; עמנואל קאנט; פילדמרשל פאולס; האמפרי רפטון; ג'יין אוסטן; ארנולד צווייג; זולטן קלוגר; אלפרד דרייפוס; פרנץ ליסט; ריכרד ואגנר; ג'ורג' סאנד; אומברטו אקו; מישל פוקו; היינריך שלימן; ויקטור הוגו; הברון הוסמן; יונתן רטוש; שארל וירולו; פריץ הבר; חיים וייצמן; אדגר אלן פו; וולטר בנימין; ג'ון לה קארה. לפעמים לא מוזכרת אישיות, והיא רק מרומזת, כמו בפרק 25 "במערב (פריז) אין כל חדש" (עמ' 122), רמז שמוביל אותנו לספרו האנטי-מלחמתי של אריך מריה רמרק.
הרשימה ארוכה הזאת מרמזת על העבודה הענקית שהסופר הקדיש לחיבור הרומן הזה, ואני משוכנע כי מה שהבאתי כאן זאת לא רשימה מלאה, ובוודאי דילגתי על שמות אחדים. הרומן מעניין ומהנה, הגם שיש בו קצת חריגות מהריאליזם הטהור – דמותו של עלי מקבלת ממדים אגדיים, והרעיון שצילומי גנים ופארקים בידי הגיבור הם מסווה לצילום מפעל להקמת צוללות אטומיות. לנוכח ההישג המרשים של המחבר בספר זה,יש להתייחס אל החריגות הנ"ל כאל זוטות.
קיראו גם
תגיות
בעל תואר תואר ראשון ושני (בהצטיינות) מטעם אוניברסיטת תל אביב, ותואר דוקטור בספרות עברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן. שימש כעובד הוראה, והגיע לדרגת מפקח כולל על ב"ס על-יסודיים. פרסם עשרות סיפורים, מאות מאמרים, ערכים לאנציקלופדיות, ולמעלה מ–40 ספרים בסיפורת, ספרות ילדים ונוער, הגות, חינוך, וכן ספרי לימוד וספרי עזר. ערך ספרים, סדרות, אסופות, ושנתונים. סיפורי הילדים שלו "להיות כמו כולם", "הנדר", "מיקי", "הארמון הקפוא", "המלאך שמוחק זיכרונות", "אניזו" שודרו ברדיו בהמשכים. ב-1983 זכה בפרס ע"ש יוסף ברסלבי מטעם החברה לחקר המקרא. עורך את "לקסיקון סופרי ישראל" מטעם אגודת הסופרים.
Commentaires