top of page
  • תמונת הסופר/תאבי גולדברג

כיצד להיעשות סופר מקורי תוך שלושה ימים

עודכן: 7 בינו׳ 2023

לודוויג ברנה [יהודה לייב ברוך, 1786-1837]

פריז 1823

תרגם והעיר: אבי גולדברג


"וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" אזהרה זו של קוהלת באה למי שמחפש את היושר והאמת בכתיבה.


"בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת, לִמְצֹא דִּבְרֵי-חֵפֶץ; וְכָתוּב יֹשֶׁר, דִּבְרֵי אֱמֶת. "יפים אמרי קוהלת כהקדמה למאמרו של לודויג ברנה "כיצד להיעשות סופר מקורי תוך שלושה ימים."


מאמרו של לודוויג ברנה, "איך להיעשות סופר מקורי תוך שלושה ימים", נכתב בפתחו של עידן חדש של המאה התשע עשרה, עידן של תיעוש, לידתו של ענף הפרסום, וניצול מבוכתו של דור חסר כישורים להשתלב במעגל העבודה שהציע הכרך המתועש, מרוץ חסר מחשבה של ציבור שנכפה עליו קצב חיים שלא היה מוכר קודם לכן. על רקע זה בו ניסו אנשים להשלים פערי ידע, להשתלם, לרכוש מיומנויות חדשות, צצו אלו שהבטיחו הדרכה כיצד לרכוש כל מיני מיומנויות וכישורי עבודה תוך ימים או שעות, היו אלו אבותיהם של ספרי אינסטנט הדרכה והידע הנמצאים בכל חנות ספרים היום.


ברנה המבקר חד הלשון והקולמוס, בן מחצית הראשונה של המאה התשע עשרה, ידידו ויריבו הספרותי של היינריך היינה, שסרקזם והומור דק מאפיינים את כתיבתו, כמו את רוחו הדון קישוטית הנלחמת בכול עוולה ואי צדק גם כשאין סיכוי לתקנה, החליט להגיב על תופעה זו וללמד את קוראיו כיצד להפוך ללא פחות מסופר מקורי בשלושה ימים.





*******


כיצד להיעשות סופר מקורי תוך שלושה ימים

לודויג ברנה


ניתן למצוא כיום אנשים וחברות המציעים הדרכה והנחייה כיצד לרכוש בקלות ידע בשפות ,למשל את השפה הלטינית, היוונית והצרפתית, כל זאת בתוך שלושה ימים בלבד. וכן מוצע ללמד ולהכשיר אותך גופי ידע ודברים כמו חשבונאות בשלוש שעות בלבד. אך איך אפשר להפוך תוך שלושה ימים לסופר מקורי באמת, זאת, עדיין לא פרסם איש. ובכל זאת זה דבר כל כך פשוט! בר השגה. כדי לעשות זאת ,כלומר להיעשות סופר מקורי בתוך שלושה ימים אין אדם צריך ללמוד הרבה , להיפך אין אפילו דבר אחד שעליו ללמוד. אין שום דבר חדש שהמועמד צריך לחוות, להיפך עליו מוטל לשכוח. הרבה דברים עליו לשכוח. בעולם של ימינו, ניתן להשוות את מוחותיהם ויצירותיהם של המלומדים לגווילים עתיקים שמהם יש לגרד את הערות הפולמוסיות המייגעות של אלה שיחשבו לאחר מכן לאבות הכנסייה ואת הפרשנויות של נזירים שטופי להט, כדי שתתאפשר הצצה בקלאסיקה הרומית שנכתבה מתחתם.


עם לידתו של כל מוח חדש צצות מחשבות חדשות ויפות. כל אדם, הוא עולם מחשבה הנברא מחדש. ובכל זאת, איכשהו, הטרדות המיותרות ומסיחות הדעת של החיים, וההוראה והלימוד מסתירות ומטשטשות את הטקסטים המקוריים האלה. אפשר להגיע להבנה מדויקת למדי של מצב עניינים זה אם מעלים על הדעת את הדברים הבאים; אנו מזהים באופן טבעי את מהותם של בעלי חיים, חתיכת פרי, פרח ,ודברים מעין אלה.

האם אפשר לומר, עם זאת, שמי שהכיר את הטבע, את הפרגים, שיחי פטל או ורדים רק כמוצרי מזון כמאכלים , כמיץ פטל, או פשטידת בשר חוגלה או שמן ורדים נעשה בעל הבנה מלאה ומדויקת של הדברים האלה?


ובכל זאת, כך באמנויות ובמדעים , ובכול מתודה אנושית אחרת שבה אנו ניגשים תחילה לדברים, אנו עושים זאת באמצעות מחשבה ולא באמצעות החושים. הדברים הללו מונחים בפנינו מוכנים ומעובדים לצריכה ושימוש, ולמען האמת, באופן כזה שלעולם לא נוכל לזהות אותם בצורתם הגולמית והעירומה. דעה היא המטבח שבו כל האמיתות נשחטות, נקטפות, נטחנות, מבושלות ומתובלות. איננו זקוקים לעוד ספרים, אלא לכאלה המציגים בפנינו דברים ממשיים ולא דעות.


קיים רק קומץ של כותבים מקוריים והטובים שבהם אינם רחוקים בכתיבתם מאלה הפחות טובים מהם, אך לא ממש כמו שאנחנו יכולים, אחרי שיקול שטחי של העניין, להבין. כול אחד סולל לו את דרכו ,אחד זוחל, אחר רץ, אחד צולע, אחר רוקד, אחד נוהג, אחר רוכב ליעדו. אבל המסלול והיעד זהים בכל מקרה. רק בבדידות הכותב אפשר להגיע למחשבות חדשות וגדולות.


השאלה היא: איך יכול אתה להגיע למצב של בדידות? אדם עלול לברוח מחברת אדם, אך איש אינו יכול למצוא מפלט בשוק הספרים הסואן. יכול אדם להשליך לכול רוח את ספריו. אך כיצד יוכל להשתחרר מכול הדעות המקובלות שכבר נדחסו למוחו בבית הספר? האמנות האמיתית של החינוך העצמי, הנחוצה ביותר, הנשגבת ביותר, אך גם הנדירה ביותר ולעתים קרובות בלתי ניתנת להשגה. במיליון בני אדם ימצאו רק אלף הוגים, ומאלף הוגים יימצא רק אחד באמת החושב בעצמו . עם הוא כמו דייסה המקבלת את אחדותה רק בתוך הקדרה שבה היא מתבשלת: השאור שבעיסה וההחלטיות של הכותב תימצא רק בתחתית, בשכבה החברתית הנמוכה ביותר של העם: דייסה נשארת דייסה, וכף הכסף בה מגישים מלוא הפה דייסה, אינה משנה את העיקרון שכדי לזהות את העיקר בדייסה יש להפריד את מרכיביה ,להפריד את המוץ מהבר.

חתירה אמיתית, השאיפה לדעת אינה משתווה למסע גילוי ארצות כמו זה של קולומבוס, אלא דומה בטיבה למסע של הרפתקאות כמו זה של יוליסס. האדם נולד מחוץ לארצו הרחק ממחוז חפצו: לחיות פירושו לחפש את מולדתו. ולחשוב פירושו לחיות. מולדת המחשבה היא הלב: מבאר זו של מים ,מי שחפץ לשתות, חייב לחפור בעצמו את הבאר. התודעה אינה אלא נחל זורם . אלפים הקימו לאורכו של הנחל מחנות והם מלכלכים את מימיו בכביסה, רחצה וכדומה. התבונה היא הזרוע, הכוח, אך כוח הרצון טמון בלב. אתה יכול לאגור כוח אך מה חפץ בו אם אין בך עוז הרוח להשתמש בו?.





לודוויג ברנה


הפחד מכישלון, הבושה, והחשש מחשיבה עצמאית ,מעכב כל אחד מאתנו. פחד המדכא יותר מכל צנזורה ממשלתית היא הצנזורה שדעת הקהל מפעילה על יצירת רוחנו העצמאית, המקורית. כדי להיות טובים יותר מהמבקרים, מחורצי הלשון , רוב הכותבים לא ידרשו ליותר אינטליגנציה משיש להם אלא ליותר אופי. אתה נדרש לתעוזה. החולשה נובעת בפשטות מהקשבה להבלים. האמן והסופר הרוצים להתעלות, רוצים להתנשא מעל חבריהם. אבל כדי להתנשא מעליהם חייבים לעמוד לצדם, כדי לעקוף אותם חייבים ללכת באותה דרך. בעשותם כך, סופרים טובים דומים מאוד לסופרים רעים בכך שבסופר הטוב ניתן למצוא את הסופר הרע בשלמותו. אך הסופר הטוב הוא פשוט משהו נוסף: הסופר הטוב הולך באותה דרך כמו הסופר הרע, רק שהוא הולך בדרך הזאת קצת יותר רחוק. מי שמקשיב לקולו הפנימי שלו, במקום לזעקות ולהמולת השוק , מי שיש לו את האומץ ללמד אחרים את מה שלבו שלו לימד אותו, תמיד יהיה מקורי. כנות לגבי עצמך היא הבאר שבה משתקף כל הברק בו רצית והאנושות תהיה מבריקה יותר אם היא פשוט תהיה מוסרית יותר. ועכשיו, הנה היישום המעשי שהבטחתי לכם: קח ערימת דפים וכתוב. כתוב את כל מה שחולף בראשך במשך שלושה ימים רצופים ללא היסוס או צביעות. רשום מה אתה חושב על עצמך, מה אתה חושב על אשתך, מה אתה חושב על המלחמה עם הטורקים, מה אתה חושב על גתה, על המשפט של פונק, על המשפט האחרון ששמעת עליו, על הממונים עליך. בתום שלושת הימים לא תוכל להאמין אילו מחשבות חדשות וחסרות תקדים הגית. וזו, ידידי, הדרך להפוך לסופר מקורי תוך שלושה ימים בלבד.



*על לודוויג ברנה כותב גאורג ברנדייס [גאורג מוריס כהן ברנדייס] , מבקר ספרות ומלומד דני ממוצא יהודי, מחשובי מבקרי הספרות באירופה בחצי השני של המאה ה-19,.בפרק הדן בתנועת "גרמניה הצעירה" בספרו על הספרות הגרמנית המודרנית.


" לודוויג ברנה הוא כיום הנשכח ביותר מבין סופרי התקופה ההיא של המחצית הראשונה של המאה התשע עשרה. הנושאים שעליהם כתב נראים מיושנים כיום , ואף אחד מלבד אלה המתעניינים באישיותו של הכותב, אינו קורא את קטעי הפרוזה הקצרים שלו שנכתבו כמאמרים או מכתבים בעיתוני העת ההיא. רק אלה המעוניינים להתרשם מסגנון הכתיבה , או מדעתו אודות הדברים שבהם עסק ועליהם כתב קוראים אותו. רק בשנות חייו המאוחרות זכה ברנה לתהילה כשכתב את קובץ המכתבים הידוע בשם "מכתבים מפריז".


..."עמדותיו הפוליטיות הקיצוניות, ורדיפתו אחר צדק מוחלט דחתה אותו לשולי הזיכרון וכפתה עליו בידוד. במיוחד ידועה השנאה המופשטת שלו לנסיכים הגרמניים ולאמונתו הרפובליקנית המוצאת ביטוי במכתבים אלה, שכיום אינם במקומם כלל באימפריה הצעירה של ימינו. [מדובר בהקמת הרייך השני 1871]"


שום דבר לא פגע במעמדו כסופר ומבקר ספרות בהערכת הדור הנוכחי כלפיו מאשר ההוקעה האלימה שלו את גתה. גתה, המסמל את גאון הרוח הגרמנית בכול הדורות ,שתהילתו ומעמדו כה איתן , ומזגו ואישיותו כה ייחודיים, עד שבימינו שיפוטו של ברנה מעיד בעיני הציבור על יכולתו האינטלקטואלית ומלמד על אופיו של אותו מבקר. ואף על פי שבאותם ימים היו לא מעט סופרים, לא רק אלה השייכים לחוגי הפקידות הממסדית , אלא גם בקרב האופוזיציה, שתיעבו את גתה, אין ספק שברנה נתן ביטוי ברור לצרות אופקים כמבקר על ידי האופן שבו כתב על הזקן הנערץ מויימאר, ברנה נולד כיהודה לייב ברוך בגטו היהודי של פרנקפורט על המיין, בן למשפחה יהודית מבוססת. רוחו המרדנית והסוערת ,כמו זו של היינריך היינה הביאה אותו לבחור בכתיבה בביקורת ובמאבק מתמיד לזכויות וחופש דעה בשלטונות הראקציה הגרמנית שלאחר נפילתו של נפוליאון ושלילת זכויות האזרח שהביא עמו. כהיינה הוא היגר לפריז שם כתב לעיתונים בגרמניה ושם נפטר ונקבר בבית הקברות פר לה שייז.


ליילנד לה דוראנטה, סופר ופרופסור לספרות כתב במאמרו "אומנות הבורות " The Art of Ignorance על כך שרשימתו של לודויג ברנה "כיצד להיעשות סופר מקורי בתוך שלושה ימים " היא בעצם השער הראשון להבנת מהות הכתיבה התת מודעת, זרם התודעה כפי שנקרא במאה העשרים. הוא כותב כי שופנהאואר שבא לאחר ברנה כתב ב-1851, לקראת סוף חיים ארוכים של קריאה, על "החשיבות הגבוהה" של "אמנות אי-הקריאה".


זו הייתה תגובה להתפתחויות חדשות – מה שהוא כינה "הספרות שבימינו מתפשטת כמו עשבים שוטים". "Unkraut der Literatur" שלדעתו איימה להציף את העידן החדש. הפתרון הוא לא לקרוא. עבור שופנהאואר, חיכתה סכנה חד-פעמית לאלה שלא נרתעו מ"אמנות אי-הקריאה" הזאת. החשש שהמוחות החכמים של התקופה עשויים להפוך ל"der Tummelplatz fremder Gedanken", "מגרש המשחקים של מחשבותיהם של אחרים".



ספרו של היינריך היינה על לודוויג ברנה ידידו ויריבו הספרותי



אבי גולדברג 3 דצמבר 2022



22 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

האגדה על  המלכה  והחופש הגדול

האגדה על  המלכה  והחופש הגדול אבי גולדברג מלחמות ותוצאותיהן הנוראיות  משפיעות על תודעת האדם, מביאות  אותו לשנות אם לא את אופיו לפחות את דרכיו, ולו לפרק זמן קצר, למשל למשך החופש הגדול. בימינו  יותר ויו

חור במציאות

חור במציאות/ סיפור קצר מאת אגי רגנר  [לקוח מספר הנושא אותו שם] אגי רגנר הוציאה לאור שלושה ספרים, קבצים של סיפורים קצרים : חור במציאות , מה שאתה רוצה, רק לא תה. סיפוריה שופעים הומור ואופטימיות מהסוג ש

bottom of page