סיפורו של עכבר שעזר לאריה

          פילבויד סטאדג', או סיפורו של עכבר שעזר לאריה

             מאת    סאקי  [ה.ה.מונרו]

        אבי גולדברג

"אני רוצה לשאת את בתך לאישה"  אמר מארק ספיילי בהתלהבות אך בחוסר ביטחון. ''אמנם אני רק אומן עם הכנסה של מאתיים דולר בשנה, ואתה, אביה, אדם אמיד - אז אני מניח שתחשוב על ההצעה שלי שהיא חתיכת יהירות" 

דאנקן דולמי, היה אשף בהעלאת שווי המניות של החברות שלו. הוא לא הראה סימן חיצוני לאי שביעות רצון מההצעה ששמע זה עתה  לשאת את בתו. למעשה, בסתר לבו הוקל לו - להשיא אותה אפילו לאומן תפרן,  הקלה מעצם האפשרות למצוא ללאונור בעל, גם  אחד בעל הכנסה זעומה של מאתיים דולר בשנה.

הוא חש בוודאות שהמשבר  בעסקיו מתקרב אליו במהירות. הוא ידע שמהמשבר הנוכחי  כבר לא  ייחלץ, הוא יוותר ללא אגורה וחסר סיכוי לגייס אשראי. בכל השנים האחרונות נכשל בהימוריו, בבחירת העסקים בהם השקיע, והנפילה הגדולה הייתה התוסף, חטיף ארוחת הבוקר החדש הנפלא בו השקיע, ה"פיפנטה". כספו ירד לטמיון במסעי פרסום המוצר, בהון הרב שהשקיע בהם.  בקושי אפשר היה לכנות את הפיפנטה תוסף ארוחת בוקר. אנשים קנו ארוחות בוקר המכילות תוספים, אבל אף אחד לא קנה את הפיפנטה.

"האם היית מתחתן עם לאונור גם אם הייתה בתו של איש עני?"

 שאל האיש בעל הון הרפאים.

"כן,'' השיב מארק, בחוכמה נמנע מהטעות של הפגנת התלהבות מוגזמת לשאת אישה ללא תמיכה כלכלית.

להפתעתו, אביה העשיר של לאונור לא רק שנתן את הסכמתו, אלא גם הציע לו תאריך מוקדם יחסית לקיים  את חתונתם.

"הלוואי ויכולתי להביע את תודתי לך  בדרך כלשהי, להיות לך לעזר ''

אמר מארק סמיילי מביע רגש הוקרה  אמיתי.

''אך אני חושש שכל הבעת תודה והצעה לסיוע מצדי תהיה דומה לזו של  עכבר המציע עזרתו לאריה"

''תגרום לאנשים לקנות את הבוץ המפלצתי הזה,'' אמר דולמי, מצביע  בפראות לעבר כרזה של הפיפנטה השנואה שעל קיר משרדו.

 '' אם תצליח בכך, כבר עשית יותר ממה שכל אחד מיועצי הפרסום  שלי הצליחו להשיג.''

''צריך למתג את המוצר טוב יותר'' אמר מארק בהרהור,

'' משהו ייחודי בין  הכרזות הרגילות בשוק . בכל מקרה, אני אקח על עצמי  את האתגר לעשות זאת".  

שלושה שבועות לאחר אותה שיחה  התבשר שוק תוספי ארוחת בוקר על בואה לעולם של נוסחה חדשנית הנושאת את השם המרשים ''פילבויד סטאדג'.''

 ספיילי השיק מסע פרסום למוצר, אך בניגוד למפרסמים אחרים, לא הציג  בכרזות הפרסום שלו תינוקות נלהבים מפזזים באושר לאחר שאכלו מהדייסה, וגם לא מצליחנים מחייכים תחת השפעתו של התוסף החדש  וגם לא הביא את תשבוחות של מעצבי תודעת קהל הצרכנים  במדינות העולם המגיבים בהתלהבות מזויפת לאחר טעימה מהמוצר.

הוא השתמש בפוסטר ענק ונוגה, בו הציג את הנשמות  בגיהינום המקוללים הסובלים  מעינוי חדש:  חוסר היכולת שלהם לקבל בארוחת הבוקר, שם למטה בתופת, את הפילבויד סטאדג'. בכרזה נראו  שדונים צעירים אלגנטיים מחזיקים קערות שקופות ממש, מעבר להישג ידם של המקוללים. הסצנה הייתה היפוך אכזרי עוד יותר לתדמיתם של מאפייני הגברים והנשים המובילים את דעת הקהל והאופנות המתחלפות, כשהם  בעצם גילום של הנשמות האבודות בגיהנום. במעורפל בלטו שם דמויות מפורסמות משני צדי המפה הפוליטית, נשות חברה "ידועניות", דמויות בעלות דמיון לסלבריטאים, או לסופרים בעלי שם. בתוך ההמון בגיהנום שבכרזת הפרסום, ששלח ידיו והשתוקק לתוסף היו כמה שחקני תיאטרון והצגות מיוזיקל- וקומדיות כשאור האינפרנו ריצד על פניהם . עדיין היו מחייכים מתוך הרגל, אבל זעם עצור ניכר כבר בפניהם, חיוכם היה מפחיד בשל מאמץ מבולבל שעשו להשיג את המותג החדש.

גיהנום ציור מימי הביניים [1180] ברשות הכלל

הפוסטר לא שידר במפורש את מעלותיו של מוחג ארוחת הבוקר החדש. במקום רמיזות לאיכותו קבעה  הצהרה קודרת אחת שהופיעה באותיות מודגשות בתחתית הכרזות  : ''הם לא יכולים לקנות את זה עכשיו.''

ספיילי הבין שאנשים  מוּנָעִים לפעולה, להתנהגות מתוך תחושת חובה, ועושים דברים שהם לעולם לא היו עושים כתענוג גרידא. אלפי אנשים מהמעמד הבינוני המכובד, גברים, שאם היית  תופס אותם בהפתעה נהנים מישיבה בסאונה, היו מסבירים בכנות על כך שבעצם הם שם כי הרופא הורה להם על טיפול הזעה באדים .

אם היית אומר להם ישר בפנים כי הם הולכים לסאונה כי הם פשוט נהנים מכך, הם היו מסתכלים בך בתדהמה, נפגעים מדבריך, תוהים על שייחסת להם מניעים טיפשיים שהביאו אותך למסקנה כי הם רודפים אחר תענוגות הגוף. 

 אבל הם עושים זאת באותו אופן בדרך כלל. בכל פעם שמדווח על טבח של ארמנים בתורכיה, כולם מניחים שזה בלתי נמנע, כי זה צורך השעה ,כי הטבח  הזה בוצע על פי ''הוראות''  שהגיעו ממקום זה או אחר. נראה שאף אחד לא מעלה בדעתו,  אף אחד מהם אינו חושב בפשטות כי יש אנשים שעשויים ליהנות  מרצח שכניהם מדי פעם.

וכך היה גם עם המרקם החדש של ארוחת הבוקר. אף אחד לא היה רוצה כביכול לטעום את 'פילבויד סטאדג' כמאכל המענג את החושים.  הגימיק של  הקפדנות הקדורנית  בפרסומת דחף עקרות בית בלהקות לחנויות המזון בדרישה לאספקה מיידית של המותג החדש.  במטבחים קטנים היו נערות רציניות בצמות עוזרות לאימהות לבצע את הטקס המדכא של הכנת הדייסה האפורה.

 על שולחנות חסרי עליצות של ארוחות הבוקר אכלו את המוצר החדש בדממה. ברגע שהנשים גילו את המוצר, הפך עניין אכילתו הכפויה לבלתי נסבל לחלוטין, הלהט שלהן לכפות את אכילתו על  משפחותיהם לא ידע גבולות.

 ''אתה לא אכלת את הפילבויד סטאדג' שלך הבוקר !" היה ננזף  הפקיד חסר התיאבון על ידי אחראי המשמרת במשרד, כשהראה סימני עייפות  במשרדו במהלך היום. ארוחת הערב שלו לא הייתה טובה יותר והתחילה במנה של עיסה מחוממת חסרת צורה שהוסברה על ידי עקרת הבית כ " זה הפילבויד סטאדג' שלך שלא טעמת הבוקר.''

אותם אלה שהיו קנאים למותג החדש , יצורים  מוזרים המביישים את עצמם באופן ראוותני, פנימי וחיצוני. מטיפים גם לעוגיות בריאות ולבגדי כושר, המליצו, ציווי באגרסיביות על המאכל החדש. צעירים ממושקפים, היו אוכלים חטיפי בריאות על מדרגות מועדון הספורט של הליברלים -   הלאומי, בסבר פנים קדורני.

 בישוף אחד שלא האמין במתכון החדש והחל להטיף נגדו, ובת משפחת אצולה אחת מתה מצריכת  יתר של התרכובת החדשה. זה רק הוסיף פרסום למותג.

שיא הפרסום היה כאשר חיילי חטיבת  חיל רגלים התפרעו וירו בקציניהם במחאה על החובה לאכול את העיסה המגעילה, שנכפתה עליהם. למרבה המזל, שר המלחמה  באותה עת היה לורד ברל מבלאדרסטון,  הוא הציל את המצב כשהצהיר באופטימיות כי ''משמעת כדי להיות יעילה חייבת להיות אופציונלית.. ''

פילבויד סטאדג' היה כבר מוכר בכל בית. דאנקן דולמי "האריה" הבין בחוכמתו העסקית כי המותג אינו  בהכרח המילה האחרונה בשוק  תוספי המזון לארוחת בוקר.  עליונות המוצר  תתאתגר ברגע שיתווספו עוד מותגים של אוכל לא טעים לשוק. אולי אפילו תיווצר תגובה הפוכה של הצרכנים  לטובת משהו טעים ומפתה, והקפדנות והסגפנות  של הרגע הזה עלולה להידחק לשוליים. 

לפיכך, הוא מכר את חלקו במוצר שהביא לו עושר עצום ברגע  של הצלחה, והעמיק את המוניטין הכלכלי שלו מעבר לביקורת קטנונית על יכולתו העסקית . לגבי לאונור, בתו,  שכעת הייתה יורשת בקנה מידה גדול מאי פעם, הרי באופן טבעי מצא לה אביה שידוך הרבה יותר מתאים בשוק הבעלים מאשר מעצב פוסטרים שמשתכר מאתיים דולר בשנה.

ואילו למארק ספיילי, מוח העכבר שעזר לאריה הפיננסים  באמצעות מסע פרסום קודר,  נותר רק לקלל את היום שבו הפיק את הפוסטר שחולל פלאים.

''אחרי הכול,'' אמר קלוביס, שפגש אותו זמן קצר לאחר מכן במועדון שלו, ''עדיין נותרה לך את הנחמה המפוקפקת הזו, שבני תמותה אינם שולטים בתהפוכות המזל" [1]

[1] האמרה מיוחסת לסנטור הרומי קאטו

.